על פי החוק, שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין וצמודה לה הסמכות לייצג את הקטין והרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו.       

בעת פירוד בין ההורים, יש להסדיר במשמורתו של מי מההורים יוחזק הקטין והיכן יהיה ביתו העיקרי, ולקבוע את זמני השהות של הקטין אצל ההורה האחר.

במקרים מסויימים, כאשר הנסיבות מאפשרות זאת קיימת אפשרות כי הקטין יהיה במשמורת משותפת של שני הוריו, היינו תתקיים פחות או יותר חלוקה שווה של שהיה של הקטין אצל שני הוריו, כמו גם חלוקת אחריות משותפת לטיפול בקטין. לצורך כך, נדרש בין היתר שיתוף פעולה בין ההורים, מגורים סמוכים של ההורים ועוד.

באפשרות ההורים להגיע להסכמה בעניין זהות ההורה המשמורן והסדרי הראיה ולאשרה בבית המשפט. אך, כאשר ההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמות בעניין זה, מסורה סמכות ההכרעה בידי בית המשפט.

בית המשפט שלפניו הובאה שאלת המשמורת מכריע בה על פי "טובת הקטין", כאשר בחוק נקבעה "חזקת הגיל הרך" הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

בדרך כלל נעזר בית המשפט לצורך הכרעתו בתסקיר סעד הנכתב על ידי פקידת סעד ובו המלצות בעניין. במקרים אחרים, כאשר הדבר דרוש אף נערכות בדיקות "מסוגלות הורית" על ידי מומחים שממונים על ידי בית המשפט.  לחוות הדעת ולתסקיר משקל מכריע בהחלטת בית המשפט, אך יחד עם זאת בית המשפט אינו חייב לקבל את ההמלצות והוא מפעיל שיקול דעת בהכרעתו.    

בשנת 2011 פורסמו המלצותיה של ועדת שניט בנוגע לסוגיית המשמורת. מדובר בהמלצות בלבד השנויות עד היום במחלוקת ולא בחוק מחייב. 
על פי ההמלצות, יבוטל המונח "משמורת" ותחת זאת הילדים יהיו ב"אחריות הורית משותפת" של שני ההורים, כאשר תתבצע ביניהם חלוקת זמני שהייה על פי הסכמה ביניהם או על פי הכרעת בית המשפט. בנוסף, הועדה המליצה על ביטולה של חזקת הגיל הרך.     
        

בעניין משמורת ילדים קיימת סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני באמצעות כריכה לתביעת גירושין (במקרה בו עסקינן בזוג הורים נשוי). הזכות לבחירת הערכאה שתדון בתביעה בעניין זה מוקנית להורה שהקדים והגיש בקשה לישוב סכסוך. מומלץ לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעורך דין בכדי להגיש תביעה לערכאה המתאימה ביותר בנסיבות המקרה.