אדם חב במזונות ילדיו על פי הדין האישי החל עליו.

בהתאם להלכת בית המשפט העליון מיום 19/7/17 בבע"מ 919/15 ועל פי הדין העברי החל על יהודים, האב הוא זה החייב באופן מוחלט בסיפוק צרכיהם ההכרחיים (היינו: מזון, ביגוד והנעלה, מדור, הוצאות בית והוצאות רפואיות) של ילדים עד גיל 6 ואילו שני ההורים אחראים למזונות ילדיהם מעבר לצרכים ההכרחיים (מדין צדקה) עד לרמה בה הורגלו הילדים ובהתאם להכנסה הפנויה של כל אחד מההורים.

בפסיקת בתי המשפט נקבע כי יש להחיל את עקרון השוויון גם בנוגע לחבות ההורים במזונות ילדיהם וכי אין להתעלם מהכנסתה של האם בעת פסיקת דמי המזונות. במסגרת זו קיימת מגמה לצמצום רכיב הצרכים ההכרחיים ולהרחבת רכיב המזונות מדין צדקה המתחלק בין ההורים באופן שוויוני.

בהלכת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 נקבע כי החבות במזונות לגבי ילדים מעל גיל 6 חלה על שני ההורים בהתאם לצרכיהם של הילדים - תוך אבחנה בין צרכים התלויים בשהות הילדים אצל מי מההורים וצרכים שאינם תלויי שהות- בהתאם ליכולתם הכלכלית של כל אחד מן ההורים ובהתאם לחלוקת זמני השהות בפועל של כל אחד מן ההורים עם הילדים.

יחד עם זאת, אין מדובר בנוסחה מתמטית ועל בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי בכדי לחלק את הנטל באופן שיאזן בין ההורים בהתאם לטובת הקטינים ורווחתם ממנה נגזרים עקרונות כדאגה לרווחת ההורים ומניעה ככל שניתן של יצירת "בית עני" ו"בית עשיר".

כמו כן, בדין נקבעה חובת שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם גם לאחר הגיעם לגיל בגרות בנסיבות בהן הם נזקקים לכך ועדיין תלויים בהוריהם. היינו בעת השירות הצבאי או בעת לימודים בכיתות י"ג ו-י"ד. בנוגע למזונות ילדים בתקופת הצבא נקבעה חזקה כי סכום המזונות יעמוד על 1/3 מסכום המזונות לילד קטין.

במקרים בהם האב יהודי והאם אינה יהודיה, או כשלשני ההורים אין דין אישי או שעל פי הדין האישי החל עליהם אין חובת מזונות, חלה החבות במזונות על פי החוק בשיעור יחסי להכנסות ההורים. היקף המזונות ודרכי סיפוקם ייקבעו בהתאם לחוק על ידי בית המשפט בהתחשב בנסיבות.