אישה יהודיה שנישאה כדת משה וישראל זכאית למזונות מבעלה היהודי במשך תקופת נישואיה, היינו לכך שבעלה יפרנסה וידאג לכל צרכיה לרבות למגוריה (למדורה) בהתאם לרמת החיים לה הורגלה במהלך חיי הנישואין.

יחד עם זאת, זכותה של האישה למזונות תיקבע בהתאם לנסיבות הספציפיות של בני הזוג.

כך למשל, הבעל פטור מתשלום מזונות לאישה שעובדת ומשתכרת למחייתה. יש לשים לב כי בנסיבות אלו יתכן שהבעל יחוייב בתשלום עבור השלמת מזונות לאישה ו/או עבור מדורה של האישה ו/או יחוייב להמשיך ולאפשר לאישה להתגורר באותה הדירה בה התגוררו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.

במקרים אחרים, כגון במקרה של אישה בוגדת, נשללת זכותה של האישה למזונות.

כאשר מדובר בבני זוג שאינם בני אותה דת או בבני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים, בית המשפט יפסוק במקרים מסויימים תשלום מזונות לאישה מאת בעלה בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה. במקרים מסויימים אף יפסקו מזונות או דמי הסתגלות לאישה שהינה "ידועה בציבור".

הסמכות לדון במזונות אשה נתונה הן לבית הדין הרבני (במקרה בו שני בני הזוג בני הדת היהודית) והן לבית המשפט לענייני משפחה וקיימת חשיבות לבחירת הערכאה המשפטית המתאימה ביותר לדון בעניין. הזכות לבחירת הערכאה המשפטית בה תידון התביעה מוקנית לבן הזוג אשר הקדים והגיש בקשה לישוב סכסוך. 

לפיכך, מומלץ לפנות לעורך דין לקבלת יעוץ בטרם הגשת תביעה בעניין זה.